החלטה בתיק ע"א 1182-06

כב' השופטת ש. דברת, ס. נשיא:

1.                  בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקןן טעות סופר, ולתיקון טעויות הסופר שנפלו בפסק הדין שניתן בערעור בתיק זה ביום 15.4.08.

2.                  הערעור נגע למקרקעין הידועים כתוכנית 1/311/07/7ב בגוש 1000084/07 חלקה 44, מגרש 169, חלקה 49 מגרש 170, חלקה 52 מגרש 172, המצויים בשכונה 2 בישוב ערוער (להלן - " המקרקעין"). המשיבים תפסו חזקה במקרקעין ובנו בהם בתים, ללא הסכם לרכישת המקרקעין, ללא תשלום תמורה עבור הקרקע וללא קבלת היתר בניה.

מדינת ישראל (להלן - " המבקשת"), אשר המקרקעין בבעלותה, הגישה בשנת 2001 תביעות בבית משפט השלום בבאר שבע לסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין (ת.א. 4742/01 ו - ת.א. 6885/01). המשיבים 1, 3 ו - 4 הגיעו להסדר עם המבקשת באשר למגרשים 173 ו - 174, והתובענה נגדם נדחתה. באשר למשיבים 2 ו - 5-8  נקבע ביום כי אמנם לא קיימת להם זכות קניינית במקרקעין, אך מאחר ויכלו להניח כי קיימת להם הבטחה שלטונית לקבלת המקרקעין ללא תמורה - אין להורות על פינויים מהמקרקעין והמבקשת תוכל להגיש תביעה כספית בלבד.

המבקשת ערערה על פסק הדין בפני בית משפט זה. ביום 17.4.08 התקבל הערעור ונקבע, כי המשיבים נהגו בחוסר תום לב ותוך התעלמות מהחוק בכך שתפסו חזקה במקרקעין ואף בנו עליהם ללא הסכמת בעלת המקרקעין; נקבע, איפוא, כי המבקשת תוכל לפנות את המשיבים מהמקרקעין תוך חיובם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 25,000 ש"ח.

3.                  בחלוף חמש שנים מיום מתן פסק הדין, ביום 19.5.13, הגישה המבקשת בקשה לתיקון טעות סופר אשר נפלה בפסק הדין. הסתבר, כי בפסק הדין נפלו טעויות סופר קלות בפרטיהם האישיים של המשיבים 3, 5, 6 ו - 7 (להלן - "המשיבים'), על כן המבקשת אינה יכולה להוציא לפועל את פסק הדין. לאחר שהמשיבים טענו כי הבקשה הוגשה באיחור, ללא צירוף המסמכים הנדרשים וללא תמיכה בתצהיר, הגישה המבקשת ביום 6.6.13 בקשה מתוקנת להארכת מועד ולתיקון טעות סופר, אשר גובתה במסמכים ובתצהיר.

המבקשת טוענת, כי המדובר בטעויות טכניות קלות אשר אינן בולטות לעין, ועל כן התגלו לה רק כאשר ביקשה לפתוח תיקי הוצאה לפועל ביום 7.5.13. הטעות אינה באשמת המבקשת שכן בכתבי הטענות שהוגשו בערעור, מופיעים הפרטים הנכונים של המשיבים.

עוד טוענת המבקשת, כי המשיבים אינם חולקים, למעשה, על כך שהם הנתבעים - נגדם ניתן פסק הדין לפינוי, אלא שכעת מבקשים הם להיאחז בפליטת קולמוס מקרית אשר כתוצאה ממנה, ההליך המשפטי הארוך - שנוהל נגדם לסילוק ידם ממקרקעי הציבור - יבוטל במחי יד. דווקא מעקרון סופיות הדיון נובע כי לא יתכן מצב, בו המבקשת תאלץ לפתוח בהליך משפטי חדש נגד המשיבים כאשר קיימת זה מכבר הכרעה שיפוטית חלוטה בעניינם. על כן, יש להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר ולתקן את טעויות הסופר. המבקשת מוסיפה ומציינת כי מאחר ופסק הדין חל גם על המשיב 3 - על אף שלא היה צד לערעור - ראוי כי פרטיו יופיעו בו, כנדרש.

בתשובתם לבקשה טוענים המשיבים לדחיית הבקשה. הם מציינים כי המדובר בבקשה מתוקנת שהוגשה מבלי להגיש בקשה לתיקון הבקשה המקורית, ועל כן ניתן ליתן החלטה בבקשה המקורית בלבד, אשר דינה להדחות. לחילופין, טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה לאחר עבור המועד הקבוע בחוק להגשת הבקשה לתיקון הטעות ואין בה, טעמים מיוחדים להארכת המועד.

עוד נטען, כי  בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין הוגשה כבר בעבר, לאחר שניתן פסק הדין וחזקה כי במועד הגשתה בחנה המבקשת את פסק הדין כדי לבחון האם נכללו בו טעויות נוספות. המבקשת לא פיורטה אלה פעולות נעשו במהלך חמש השנים שחלפו מאז מתן פסק הדין ומדוע רק עתה נעשתה הפעולה אשר גילתה את הטעות. זכותם של המשיבים לסופיות הדיון הינה זכות יסוד והגשת הבקשה רק כעת גורמת למשיבים עיוות דין.

4.                  פסק הדין ניתן ע"י מותב בו ישבו השופטים נ. הנדל, ש.דברת וצ. צפת. השופטים הנדל וצפת אינם מכהנים עוד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ועל כן אין מנוס, כי ההחלטה תינתן במותב שונה, לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכך ולא התקבלה כל תגובה.

5.                  דין הבקשה להתקבל בחלקה.

סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 (להלן - " החוק"),קובע: ­

(א)  מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)   בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (...)

כלומר, קיימים שני מסלולים לתיקון טעות בפסק הדין. כאשר שני הצדדים מסכימים לתיקון, רשאי ביהמ"ש לתקן  הטעות ללא תלות בזמן שחלף מאז מתן פסק הדין. כאשר אין הסכמה כזו, רשאי בית המשפט לתקן הטעות,  אולם רק תוך 21 יום ממתן פסק הדין. תקופה זו ניתנת להארכה מטעמים מיוחדים שירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). בעניין זה נקבע, כי הפרשנות ל'טעמים מיוחדים' בהקשר של תיקון טעות סופר הינה מרחיבה:

"יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין או החלטה אחרת בטיבו של ה"טעם המיוחד" הנדרש להארכת המועד לפי תקנה 528 לתקנות תשמ"ד, הרבה מעבר לפרשנות, שניתנה לדיבור זה בסוגיות אחרות; לאמור, כל אימת שהתיקון לא יגרום לבעל הדין המשיב עיוות דין, ויש למבקש הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, ייטה בית המשפט לראות, שקיים "טעם מיוחד", המצדיק היעתרות לבקשה" (ד"נ 29/83 סהר נ' כהנקא, פד"י לט(4) 433, 438 (8.12.85)).

6.                  בענייננו, יש ממש בטענת המבקשת כי המשיבים למעשה אינם חולקים על כך שחלה טעות סופר בערעור וכי הם המשיבים בפסק הדין שניתן בערעור זה. כל טענתם היא כי לא ניתן לתקן את הטעות כעת, עם חלוף הזמן, שכן אין כל הצדקה לכך שבקשה זו לא הוגשה במועד. פירושה של טענה זו הינה כי המשיבים, אשר פלשו לקרקע לא להם ועשו בה שימוש במשך תקופה ארוכה, מבקשים כעת להיתלות בטעות טכנית שנפלה בפסק הדין על מנת להפוך את פסק הדין שניתן נגדם לבלתי ניתן לביצוע. סרובם של המשיבים לביצוע התיקון בפסק הדין בנסיבות אלה מהווה עמידה על זכות בחוסר תום לב, ולא ניתן להשלים עימה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר ברע"א 5918/09 רחמים מרדכי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) (30.12.09), אשר עסק בפסק דין שניתן בפשרה בנוגע לסילוק יד ממקרקעין, בו נפלה טעות סופר בהגדרת המקרקעין והנתבע התנגד לתיקונה מאחר וחלפו שנתיים מיום מתן פסק הדין: